״שמרו על המטבע וחכו לי פה״. כך התחילה החוויה ההזוייה של הטיול.
ישבנו בחדר צדדי של בבר גותי מוזר על גדת הנהר. מרוחקים ממרכז העיר, בתוך בניין עתיק ומתפורר שנראה לא פחות מאחוזת רפאים נטושה. והמתנו לתורנו.
גם חדר ההמתנה עצמו לא עזר להוריד את מפלס הלחץ. עובד הזוי הגיח מדי פעם ונגן למקרופון בכלי עץ מוזרים שיצרו שריקות ותקתוקים שהשתלבו במוזיקה הכבר כה מוזרה שברחבי הבר, ולנו נותר רק לשתות בירה ולהתלבט בין עצמנו אם מאוחר מדי לסגת.
כשהגיע תורינו נלקחנו אחד אחד, בעיניים מכוסות דרך מסדרונות וחדרים פנימיים אל דלת עץ כבדה. הוכנסנו דרכה וכיסוי העיניים הוסר.
מצאנו את עצמנו, כל אחד בתורו, לבד בחדר בגודל תא טלפון, עם הגב לשער והפנים לחריץ בגודל המטבע...
אני נזהר שלא לספר את מה שעבר עלינו בהמשך, כי להרפתקאה הזו צריך להגיע ריקים וסקרנים. תתכוננו לטפס, ליפול, לזחול ולגלות איך זה מרגיש להכנס לתוך הראש של אדם חולה במיוחד, שמשכתב בלייב את אליס בארץ הפלאות בדמכם.
זו כניסה אמיתית למחילת הארנב, אל תוותרו עליה וקחו בפנים את הזמן כדי לחקור ולהעיז. היציאה תגיע כשתרצו אותה.
Zur wilden Renate: Salon
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה